לוח השיניים של מגרסה הלסתות-המכונה בדרך כלל "לוחית לסת" או "ציפוי לסתות"-הוא רכיב עמיד בפני שחיקה- קריטי של מגרסה לסתות. הוא מורכב משני סוגים: לוח הלסת הקבוע ולוח הלסת הנייד; החומר נמחץ דרך הדחיסה ההדדית המופעלת על ידי שני הלוחות הללו.
לוחות הלסת מיוצרים בדרך כלל מחומרים כגון פלדת מנגן גבוהה-. הם עשויים לכלול עיצובים שונים-כולל פרופילים מפולחים או מעוקלים-ומוצמדים למסגרת המכונה ולסת הנעה באמצעות ברגים או טריזים. לאחר שחיקה, לעתים קרובות ניתן להאריך את חיי השירות שלהם על ידי היפוך, החלפה או החלפת הצלחות.
לוחות הלסת הם חלקי החילוף הנפוצים ביותר במגרסה הלסתות; שמות אלטרנטיביים נפוצים כוללים "לוחות שיניים" ו"מחיצות הלסת".
לוחות הלסת בתוך מגרסה לסתות מסווגות לסוגים קבועים וניידים, המשמשים כרכיבים העמידים-העיקריים בפני שחיקה של המכונה.
צלחות הלסת מיועדות לשימוש במגרסה לסתות וציוד ריסוק דומה.
בהתאם לדגם הספציפי של מגרסה הלסתות, צלחות הלסת זמינות במגוון רחב של גדלים ומפרטים.
במהלך פעולתו של מגרסה לסתות, הלסת הנעה-המצוידת בלוח הלסת הנעה-מבצעת תנועה הדדית; פעולה זו יוצרת זווית דחיסה כנגד לוח הלסת הקבוע, ובכך כותשת את חומר האבן. כתוצאה מכך, לוח הלסת הוא אחד המרכיבים בתוך מגרסה לסתות הרגישים ביותר לנזק (מסווג כ"חלק בלאי").
הרכב החומרים של לוח השיניים של מגרסה לסתות משפיע ישירות על עמידות הבלאי שלה, חיי השירות ויעילות הריסוק שלה. חומרים מסורתיים מורכבים בעיקר מפלדות-מנגן גבוהות-כגון ZGMn13, Mn13Cr2 ו-Mn18Cr2-בעלות עמידות מצוינת לעומסי פגיעה ויכולות התקשות עבודה מעולות.
עם זאת, בתנאי הפעלה מסוימים, עלולה להתרחש התקשות-לא מספקת, שעלולה להוביל לבלאי מואץ של הלוחות. כדי לשפר את הביצועים, פותחו חומרים שונים ומשופרים: פלדת מנגן גבוהה-משונתה-המשיגה שינוי או חיזוק פיזור באמצעות הוספת אלמנטים כגון Cr, Mo, W, Ti, V ו-Nb כדי להגביר את הקשיות הראשונית וחוזק התפוקה; פלדת מנגן- בינונית- המאופיינת ביציבות אוסטניט נמוכה יותר, אשר גורמת בקלות לשינוי פאזה מרטנסיטית בעת הפגיעה, ובכך משפרת את עמידות הבלאי בלמעלה מ-20% בהשוואה לפלדת מנגן גבוהה- מסורתית; פלדת יצוק מסגסוגת-בינונית-נמוכה בפחמן-המשלבת קשיות גבוהה עם קשיחות נאותה כדי לעמוד בפני שחיקת חיתוך והתפרקות עייפות הנגרמת על ידי דחיסה חוזרת של חומר, ומציעה חיי שירות ארוכים יותר מפי שלושה מזה של פלדת מנגן גבוהה-; וחומרים מרוכבים דו-מתכתיים-כגון חומרים מרוכבים של ברזל יצוק-גבוהה-ומנגן-או פלדה מסגסוגת-נמוכה הממנפים את עמידות הבלאי המעולה של שכבת פני השטח ואת הקשיחות הגבוהה של שכבת הבסיס כדי להשיג שיפור עמידות בפני שחיקה יחסית של 300%.
בחירת החומר דורשת התייחסות מקיפה של גורמים כגון עומס פגיעה, קשיות החומר ומנגנוני בלאי. עבור מגרסות-בקנה מידה גדול, הנתונות לעומסי פגיעה כבדים, פלדת מנגן שעברה שינוי או פיזור-מחוזקת- גבוהה היא הבחירה המועדפת; למגרסה בינונית- וקטנה-, שבהן עומסי ההשפעה נמוכים יחסית, בחירת חומרי פלדה מסגסוגת-בינונית-נמוכה בפחמן או סגסוגת-גבוהה של ברזל יצוק בכרום/נמוך- מציעה יעילות טכנית וכלכלית רבה יותר. בעיבוד חומרים קשים יש לתת עדיפות לחומרים בעלי קשיות גבוהה. אם שחיקת חיתוך היא מנגנון הבלאי השולט, בחירת החומר צריכה לתת עדיפות לקשיות; לעומת זאת, אם דפורמציה פלסטית או בלאי עייפות הם המנגנון העיקרי, יש לשים את הדגש על הפלסטיות והקשיחות של החומר.
